עקרונות כלליים של דיני חיובים
1. פקיעת חיוב. חיוב פוקע בנסיבות מסוימות למשל כשהוא מבוצע. הוראה זו תחול על חוק המכר למרות שאין בחוק המכר מילה על זה.
2. השלמת החיוב. גם בחוק המכר יש חללים ונצטרך להשלים אותם לפי עקרונות כלליים של דיני חיובים.
3. ריבוי נושים וחייבים. חוק המכר שותק לחלוטין אך זה יחול מכוח העיקרון הכללי.
בדיני חיובים נוהגים להבחין בין חיובים רצוניים ללא רצוניים. יש עקרונות של חיובים רצוניים.
עקרונות כלליים של דיני חוזים
1. פרשנות חוזים.
2. פגמים ברצון.
3. דיני סיכול.
בדיני המכר גופם אין הוראות מיוחדות בתחום ולכן יחולו ההסדרים הכלליים.
עכשיו מתחילים להתפצל לחוזים המיוחדים השונים וגם בהם פנימה יש כל מיני פיצולים.
1. מכר. בחוק המכר יש עקרונות שחלים על כל עסקת מכר מכל סוג אבל גם כאן יש התפצלויות.
a. מכר דירה. חוק המכר הכללי יחול גם על מכר דירה, למרות שיש חוק מכר דירות מיוחד.
2. מתנה. דיני המתנה מתפצלים למתנות מיוחדות מעבר לחוק המתנה.
a. השאלת נכס. דיני השאילה הם סוג מיוחד של דיני מתנה. בהשאלה הבעלים נותן לאדם השואל במתנה את הזכות להשתמש בנכס לזמן מסוים. נשוא המתנה היא זכות השימוש או ההחזקה בנכס. בחוק השכירות והשאילה יש הסדר שעוסק בין היתר בשאלה- האם המשאיל יכול להפסיק את החוזה (ס' 29 לחוק השכירות והשאילה). נאמר שם שהמשאיל רשאי לבטל את החוזה כל עוד לא מסר את המושאל לשואל. חוזה השאלה הוא חוזה מתנה מסוג מיוחד ולכן עקרונית אמורים להחיל בצד הסדרים אלו את חוק המתנה. בחוק המתנה יש הסדר כללי שמסדיר את השאלה איך מי שמבטיח מתנה יכול להתחרט ומתי. קיימת אפשרות לחזור בהעדר הסתמכות של המקבל, אם המקבל מתנהג בצורה מחפירה ואם המשאיל שינה מצבו הכלכלי לרעה. מה היחס בין ס' 5 לחוק המתנה לבין ס' 29 לפי חוק השכירות והשאילה. ההסדרים שונים. מבחינת הצדק אם השואל כבר הסתמך על ההבטחה והוציא הוצאות שונות בהסתמך על זה – זה רחוק ממובן מאליו שצריך לאפשר למשאיל להתחמק. ההסדר של חוק המתנה על פניו נראה ראוי יותר לשיטת דויטש כי רוצים להגן על הסתמכויות של בני אדם. הדרך לפתרון הינה- כאשר יש שני הסדרים אחד כללי ואחד ספציפי, הספציפי גובר על הכללי. זה כלל פרשני של פרשנות חוקים וכללית הוא גם נכון, הוא משקף תכליות סבירות של חקיקה. לכאורה זו התשובה, חוק השכירות והשאילה גובר. מצד שני ניתן לטעון- ההסדר בחוק השכירות והשאילה הוא עקרוני בנושא, אבל הוא עדיין כפוף לרוח של דיני המתנה, והרוח של דיני המתנה היא להתחשב בהסתמכות ולכן פרשנית ניתן להשלים את ההסדר ולסייגו באמצעות ההסדר הכללי. זו שאלה פרשנית שבדין המצוי תצטרך לקבל תשובה אם תעלה. ברור שהקרקע היציבה יותר היא דין מיוחד גובר על כללי, אך הצדק מושך אותנו לכיוונים אחרים. בפסיקת השנים האחרונות שיקולי דין ראוי הם שיקולים מרכזיים בפרשנות דינים. – דוגמא לסוג 1 של בעיה שעולה מן הצורך להסתכל על המכלול שידרוש פתרון, בקודקס מתבצעת התאמה בעניין.
3. קבלנות
1. פקיעת חיוב. חיוב פוקע בנסיבות מסוימות למשל כשהוא מבוצע. הוראה זו תחול על חוק המכר למרות שאין בחוק המכר מילה על זה.
2. השלמת החיוב. גם בחוק המכר יש חללים ונצטרך להשלים אותם לפי עקרונות כלליים של דיני חיובים.
3. ריבוי נושים וחייבים. חוק המכר שותק לחלוטין אך זה יחול מכוח העיקרון הכללי.
בדיני חיובים נוהגים להבחין בין חיובים רצוניים ללא רצוניים. יש עקרונות של חיובים רצוניים.
עקרונות כלליים של דיני חוזים
1. פרשנות חוזים.
2. פגמים ברצון.
3. דיני סיכול.
בדיני המכר גופם אין הוראות מיוחדות בתחום ולכן יחולו ההסדרים הכלליים.
עכשיו מתחילים להתפצל לחוזים המיוחדים השונים וגם בהם פנימה יש כל מיני פיצולים.
1. מכר. בחוק המכר יש עקרונות שחלים על כל עסקת מכר מכל סוג אבל גם כאן יש התפצלויות.
a. מכר דירה. חוק המכר הכללי יחול גם על מכר דירה, למרות שיש חוק מכר דירות מיוחד.
2. מתנה. דיני המתנה מתפצלים למתנות מיוחדות מעבר לחוק המתנה.
a. השאלת נכס. דיני השאילה הם סוג מיוחד של דיני מתנה. בהשאלה הבעלים נותן לאדם השואל במתנה את הזכות להשתמש בנכס לזמן מסוים. נשוא המתנה היא זכות השימוש או ההחזקה בנכס. בחוק השכירות והשאילה יש הסדר שעוסק בין היתר בשאלה- האם המשאיל יכול להפסיק את החוזה (ס' 29 לחוק השכירות והשאילה). נאמר שם שהמשאיל רשאי לבטל את החוזה כל עוד לא מסר את המושאל לשואל. חוזה השאלה הוא חוזה מתנה מסוג מיוחד ולכן עקרונית אמורים להחיל בצד הסדרים אלו את חוק המתנה. בחוק המתנה יש הסדר כללי שמסדיר את השאלה איך מי שמבטיח מתנה יכול להתחרט ומתי. קיימת אפשרות לחזור בהעדר הסתמכות של המקבל, אם המקבל מתנהג בצורה מחפירה ואם המשאיל שינה מצבו הכלכלי לרעה. מה היחס בין ס' 5 לחוק המתנה לבין ס' 29 לפי חוק השכירות והשאילה. ההסדרים שונים. מבחינת הצדק אם השואל כבר הסתמך על ההבטחה והוציא הוצאות שונות בהסתמך על זה – זה רחוק ממובן מאליו שצריך לאפשר למשאיל להתחמק. ההסדר של חוק המתנה על פניו נראה ראוי יותר לשיטת דויטש כי רוצים להגן על הסתמכויות של בני אדם. הדרך לפתרון הינה- כאשר יש שני הסדרים אחד כללי ואחד ספציפי, הספציפי גובר על הכללי. זה כלל פרשני של פרשנות חוקים וכללית הוא גם נכון, הוא משקף תכליות סבירות של חקיקה. לכאורה זו התשובה, חוק השכירות והשאילה גובר. מצד שני ניתן לטעון- ההסדר בחוק השכירות והשאילה הוא עקרוני בנושא, אבל הוא עדיין כפוף לרוח של דיני המתנה, והרוח של דיני המתנה היא להתחשב בהסתמכות ולכן פרשנית ניתן להשלים את ההסדר ולסייגו באמצעות ההסדר הכללי. זו שאלה פרשנית שבדין המצוי תצטרך לקבל תשובה אם תעלה. ברור שהקרקע היציבה יותר היא דין מיוחד גובר על כללי, אך הצדק מושך אותנו לכיוונים אחרים. בפסיקת השנים האחרונות שיקולי דין ראוי הם שיקולים מרכזיים בפרשנות דינים. – דוגמא לסוג 1 של בעיה שעולה מן הצורך להסתכל על המכלול שידרוש פתרון, בקודקס מתבצעת התאמה בעניין.
3. קבלנות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה